פסק-דין בתיק ת"א 22751-05

1. פסק הדין מתייחס לתובע 1, זינגר סלומון , כאשר תביעות התובעים 4-2 סולקו בהסדרי פשרה.

2. התובע, יליד 14.04.1960, נפגע בתאונת דרכים ביום 10.04.1998 (להלן: "התאונה"), בעת שהיה בנסיעה פרטית. לתובע נגרמו נזקי גוף.

3. הנתבעות הכירו בחבותן לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שאונו לו בתאונה, כך שהמחלוקת הצטמצמה לשאלת גובה הנזק בלבד.

4. יומיים לאחר התאונה, ביום 12.04.98, פנה התובע לבירור רפואי בבית החולים 'איכילוב'. התובע התלונן על סחרחורות, חולשה ובחילה וכן על כאב בעמוד שדרה צווארי וגב תחתון. התובע נבדק ושוחרר לביתו עם המלצה לשימוש בצווארון ונטילת משככי כאבים. בהמשך, עבר התובע בדיקת CT  שהעלתה בלט דיסק הקפי בגובה חוליותL4-L5 וכן בלט דיסק מרכזי קטן, עם לחץ על השק הדורלי בגובה חוליות L5-S1. בדיקת MRI שביצע התובע בחודש 9/05 העלתה ממצאים דומים. התובע טופל שמרנית, טיפולים תרופתיים, טיפולי פיזיוטרפיה וטיפולים אלטרנטיביים.

5. לצורך קביעת נכותו של התובע מונה ד"ר פרידמן בצלאל כמומחה רפואי בתחום האורטופדי. בבדיקתו מצא המומחה כי נצפתה הגבלה קשה בתנועתיות הגב עם חוסר תנועה כמעט מלא בהנעת הגב לפנים ולאחור ותנגודת להנעה פסיבית של עמוד השדרה. כן הודגמה ירידה בינונית ביכולת התנועה הסיבובית של הגב לימין ושמאל וירידה קלה בהטיות לצד. המבחנים לגירוי שורשי מותני היו שליליים, אך בשל שיתוף פעולה לקוי לטענתו, בחלק מן הבדיקות לגירוי העצב הסכיאטי, לא ניתן להסיק מסקנות לגבי קיומה של הפרעה עצבית ממקור שדרתי. ד"ר פרידמן מסיק כי התובע סובל מהפרעה בגב התחתון, אך מציין כי עיון בחומר הרפואי מעלה כי התובע סבל מהפרעה משמעותית בגב התחתון עוד בטרם התאונה, וזאת החל מתאונה קודמת שעבר התובע בשנת 1992.

6. המומחה מאזכר בחוות דעתו כי בשנים 2002-3 אובחן התובע כסובל מתהליך גידולי גדול [לימפומה] באיזור הבטן התחתונה, בגינו קבל טיפול כימוטרפי והקרנות. התובע התלונן רבות על כאבים עצומים בחלקי הגוף השונים, לרבות כאבי גב, ובגינם היה בטיפול במרפאת כאב ואף קבל טיפול במדבקות מורפין. בנוסף, נכנס למצב של דיכאון מג'ורי ואף פתח תסמינים גופניים שונים שכללו עצירות ואי שליטה.

את ממצאי בדיקתו מסכם ד"ר פרידמן כך: "ממצאי בדיקתו הגופנית במרפאתי מצביעים על הפרעה בתנועות ע"ש, הפרעה שהינה מעל ומעבר לפגימה אוטופדית טהורה בגב תחתון ובחלקה נובעת מתוצאות מחלקת רקע קודמת שלו - מצב לאחר לימפומה איזור הבטן ותוצאות הטיפול בה וכן בשל מצבו הנפשי הכולל תוצאת כלל מצבו הרפואי".

לאחר סקירה מפורטת של החומר הרפואי שהועמד לרשותו, מציין ד"ר פרידמן כי בתיקו הרפואי של התובע ממצאים רבים המצביעים על הפרעה משמעותית בגב התחתון עוד טרם התאונה, כך שהאירוע דנן לא יכול להוות גורם של 'גרימה', ויש לבחון באם התאונה תרמה להחמרה נוספת במצבו והוסיפה נדבר נוסף של סבל וחולי על ההפרעה שהייתה כבר קיימת בגב התחתון. לשם כך סוקר ד"ר פרידמן את התיעוד הרפואי שלאחר התאונה וקובע כי לראשונה יש תלונה על כאב גב תחתון [LUMBAGO] רק ביום 24.4.1999, קרי: כשנה לאחר התאונה. גם במסמכים הרפואיים אצל רופאים שטפלו בתובע בהמשך, ההתייחסות לכאבי הגב מפנה לתאונה משנת 1992, ולא לתאונה דנן. ההפרעה בגב התחתון נקשרה גם ללימפומה ולמחלת הפסוריאזיס ממנה סובל התובע.

לפיכך, קובע המומחה כי בהיעדר רישומים רפואיים, המצביעים על החמרה במצבו הרפואי והנקשרים לאירוע התאונה, ולאור הפתולוגיה השדרתית בה נתקף התובע טרם התאונה, החל משנת 1992 ואשר המשיכה לסירוגין במשך השנים, המסקנה היא כי מצבו הרפואי של התובע לא הוחמר כתוצאה מהתאונה ולכן לתובע לא נותרה נכות צמיתה בעקבות התאונה.   

7. התובע לא היה שבע רצון מקביעתו של המומחה ושלח לו ביום 30.01.07 שאלות הבהרה.

המומחה חזר והדגיש בתשובותיו לשאלות ההבהרה, כי נכותו הרפואית של התובע אינה קשורה לתאונה וכי התאונה לא גרמה ולא השפיעה על מצבו הרפואי של התובע בעמוד השדרה ולא החמירה את מצבו הרפואי של התובע בגב התחתון. על כן, מציין המומחה בתשובותיו כי אין מקום לשנות את שקבע בחוות דעתו. 

8. המומחה זומן להחקר על ידי ב"כ התובע. בחקירתו חזר המומחה על קביעתו כי התאונה לא גרמה להרעת מצבו הרפואי של התובע: "זה לא ישנה את מסקנתי בקשר לגורם כאב גב תחתון מהסיבה, 1. יש לו מחלה שנתנה ביטוי של הרבה שנים קודם לכן בגב תחתון עם צורך בייעוץ וטיפול רפואי. 2. ביום התאונה על פי הרישום הוא התלונן על כאבים בגב תחתון ומציין שנמצא בטיפול בפיזיוטרפיה כתוצאה מהגב התחתון. בנוסף, האיש עבר 2 בדיקות סיטי עמ"ש מותני, בדיקת משנת 97 שזו הכי קרובה לקראת האירוע, בדיקת MRI, אנו רואים שבL4,5-, בעמ' 7, בלט דיסק אחורי אמצעי עם לחץ מתון על קדמת השק.. גובה ל5, בלט דיסק אחורי אמצעי על קדמת השק.. אנו רואים שיש הפרעה בדיסק חולייתי בשנת 97. בדיקת סיטי עמוד שדרה מותני שבוצעה ב-2003, דהיינו, 5 שנים בערך אחרי קרות תאונת דרכים. כשמסתכלים על הממצאים אינם מרשימים, אין התקדמות משמעותית של התהליך בגב התחתון, אותם ממצאים פחות או יותר שהוצגו קודם לכן, נמצאים בבדיקה הנוכחית בשנת 2003.. הממצאים הם די דומים". ובהמשך: "לפני האירוע היה לו מצב יותר משמעותי, היה לו בקע שבוא פריצה והסתיידות הדיסק. אני מעיין בסיטי מ-18.07.93. לפי הממצא הזה, ממצא ההדמייה, ב-L5, S1 הייתה לו פריצת דיסק אחורית. בקע מסוייד מראה על תהליך כרוני זה לא משהו חריף, אלא משהו שהולך ומתגבש.. אותם ממצאים שהיו אז הלכו איתו לכל אורך הדרך" (פרוטוקול דיון מיום 04.05.11 עמודים 24-23).     

ובהמשך עדותו חוזר ד"ר פרידמן ומסביר את עמדתו:

".. יש לו סיטי בסמיכות זמנים לתאונה, יש לו סיטי 5 שנים לאחר התאונה ללא שוני מהותי ביניהם. ביום התאונה האיש היה בטיפול בפיזיוטרפיה בגלל בעיה בגב התחתון.. אני מצפה שלאחר תאונת דרכים האיש יפנה לבדיקה רפואית.. אנו רואים שלאורך השנים שמצבו של הגב תחתון הולך ומחמיר אך לא שייך לגורם חיצוני כמו תאונת דרכים משנת 98" (עמוד 25 שורות 25-20).

ד"ר פרידמן ממשיך ומציין בחקירתו כי בבדיקות ההדמיה של התובע בשנים  1997 ו-2003 נמצאה אותה פטולוגית שדרתית. אמנם מיקום בלטי הדיסק מעט שונה, פעם היקפי ופעם מרכזי, אך המיקום עשוי להשתנות כי יכולים להיווצר קרעים נוספים ואז מקום הבליטה משתנה. למרות זאת, המצב במהותו לא השתנה כעולה גם מבדיקת הMRI משנת 1997 ו- 2005. (עמוד 26 שורות 15-11).

9. ב"כ התובע יוצא בסיכומיו נגד קביעתו של ד"ר פרידמן. לטענתו, חרף קביעותיו, לפיהן אין לייחס השפעה כלשהי של התאונה על נכותו של התובע, הרי שמתשובותיו בחקירתו עולה כי הוא אינו יכול לקבוע בוודאות שהנכות מקורה בתאונה קודמת, אותה עבר התובע בשנת 1992. לפיכך, מבקש ב"כ התובע לייחס מחצית מהנכות אשר נקבעה על ידי המומחה לתאונה ולקבוע את נכותו הרפואית בשיעור 7.5%.

10. מאידך, טוען ב"כ הנתבעות כי ד"ר פרידמן חוזר על עמדתו, כי כאביו ומגבלותיו של התובע נובעים ממצב רפואי קודם, הנובע בין היתר משינויים ניווניים, תאונה משנת 1992 ומחלות רקע מהם סובל התובע.

11. לא יכול להיות ספק, כי בעבר סבל התובע מהפרעות וממגבלות בתחום האורטופדי בגבו. בשנת 1992 היה מעורב בתאונת דרכים כרוכב אופנוע, בה נפגע בגבו, ואובחנו אצלו בקעי דיסק. התובע היה בטיפול רפואי ממושך, עבר בדיקות הדמיה, CT  ו- MRI שיש בהם כדי להצביע על חומרת התלונות והמגבלות.

לאחר התאונה דנן, המשיך התובע בדרכו ורק יומיים לאחריה פנה לחדר המיון. בתעודת חדר המיון, מיום 12.04.98, נרשם כי התובע סובל מבעיות גב וכי ידוע על פריצות דיסק בעברו. בתיקו הרפואי לא מופיע כי פנה להמשך מעקב וטיפול רפואי בשל הפרעה חדשה בגבו בעקבות התאונה. בביקורים אצל רופאת המשפחה בשנה שלאחר התאונה, אין כל תלונה על הפרעה נוספת בגבו, וביקוריו היו שגרתיים, לקבלת תרופות בגין מחלות רקע, ורק כשנה לאחר התאונה, ביום 29.4.1999 יש רישום ראשוני על פיו הופנה על ידי רופא המשפחה למרפאת כאב בגלל כאבי גב. בנוסף, סבל התובע מספר שנים עובר לתאונה מפסוריאזיס, אשר משפיע על כאבי פרקים כולל באיזור האגן והגב. מספר שנים לאחר התאונה אובחן התובע כסובל מסרטן מסוג לימפומה, וכתוצאה מהגידול באגן סבל מכאבים באיזור הגב והרגליים.